Episode Transcript
[00:00:00] Speaker A: ברוכות הבאות לפודקאסט רגשות הגב. בואו נדבר על כל מה שנמצא מאחורי הגב והיציבה שלנו. נקבל כלים להתעצם, להתחזק ולחיות בגרסה הטובה ביותר של עצמנו, עם גב זקוף וללא כאבים. אני כאן, מיכל כהן, שמחה להזכיר לכן שאתן ראויות ליותר, שאלוקים רוצה שתרגישו בריאות, הצלחה, מלאות בשפע וברוגע. וברגע שיש לנו את כל הכלים לכך, מאפשרות לעצמנו לשחרר כל כאב ולחיות בעוצמה כמו שתמיד חלמנו. מיד מתחילות. יואו, אין לכם מושג כמה אני מתרגשת, כי האורחת שלידי זה אורחת שאני מרגישה זכות גדולה שהיא הגיעה, אולי היא תגיד אחרת, אבל אני ככה מרגישה ואי אפשר להתווכח עם מה שאני מרגישה.
ואני אספר לכם גם למה.
אולי שהיא אמרה לי את השם שלה, אמרתי, אה, שמעתי אותו. וכשטסתי למונטנגרו באביב האחרון עם קבוצת בעלי עסקים, פגשתי אותה, והיא הייתה נראית לי אישה כל כך שלווה, כל כך חיונית, קסם כזאת, מחוברת לעצמה, שלווה, יש לך קסם, משהו.
והיא הבהירה גם סדנה מאוד מאוד מעשירה, והיא סיפרה לי על מפעל החיים שלה, וגילינו שהעסקים שלנו נורא נורא דומים בכל מיני מובנים.
והיא כבר תספר את ההמשך, ונורא נורא, ואיך שדיברנו, אמרתי לה, וואי, את אחת מהנשים שהייתי ממש שמחה שיבואו להתראיין כאן בפודקאסט.
גם בגלל שאני יודעת שיש לך המון המון מה לתת לנשים וגם, אני חושבת שזה גם חוויה אישית שלי אם כבר אני עושה עסקים אז שזה יהיה בכיף ואיזה כיף, תמר ניזרי האלופה והמדהימה אחרי שאני יודעת מי את אז אני יודעת שאת ענקית ותודה שבאת ושאלתי את תמר על מה נדבר, אז בעצם שיתפתי את תמר שאנשים כאילו, אנחנו תחילת שנה, רוצים להתחיל את השנה בטוב, והיא אומרת לי, טוב, אז היא תתחיל מלפני מה היא עושה היום, עוד מהסיפור הישן שלה, בשביל שנרגיש שגם המציאות שלנו עכשיו היא הכי טובה.
[00:02:36] Speaker B: אז תודה, תודה, מיכל, איזה יקרה, איזה כיף שהזמנת אותי לפה.
והזכרת לי תוך כדי שעכשיו הצגת אותי קצת, אבא שלי רופא, אבא שלי פרופסור, יצא לפנסיה בשנים האחרונות, היה מנהל מחלקה סיעודי מורכב בהרצוג, והיה לי, כשהייתי קטנה, החלום, היה לי כמה חלומות, חלמתי גם להיות מורה, מורה לתורה, חלמתי להיות וטרינרית ומאלפת עריות, אתה יודע שאת קטנה, את יכולה לחלום מה שאת רוצה.
ובסוף אני הגעתי למקום אחר והיום יש לי עסק באימון, מכון להכשרת מאמנות ועוד ועוד.
ולפני כמה זמן שדיברתי עם ההורים שלי, ושניהם אקדמאים, ואימא שלי הייתה רוקחת מחוזית, והם שאלו אותי, תגידי תמר, איך את מרגישה עם הבחירה של המסלול חיים שלך?
אז אמרתי, אולי אבא שלי אומר, לא, הוא תמיד רצה שיהיה, יש לי אחות שהיא רופאת שיניים, הוא רוצה שאנחנו נמשיך את דרכו קצת. הם נתנו לנו בחירה אבל מדהימים ההורים שלי, אמרתי אבא אני גם רופא, אני רופא, אני פשוט אני לא מתעסקת בגוף, כן את גם מתעסקת גם בגוף, גם תכף את תגידי בעצמך ומה, אבל אני מתעסקת בנפש ואני מתעסקת במחשבה ובתודעה ולפעמים באמת יוצאות מהקליניקה שלי נשים ואני פשוט מרגישה שוואי, תודה, תודה שבאתי לעולם. ונשים שמשתתפות בקורסים, זה ממש, זה הרגשה נפלאה ומלאה תודעייה שלי, שאני מרגישה שאני על מקומי.
וזה כן, זה ממש לעסוק בריפוי.
[00:04:15] Speaker A: אני חושבת שזה הרבה יותר מריפוי, ואני אגיד לך גם למה, כי כשאנחנו מרפאות אישה בנפש שלה, אנחנו מונעות ממנה את הצורך להצטרך להגיע לרפואה בסוף הקונבנציונלית. כאילו, כשאישה מגיעה כבר לרופא הקונבנציונלי, זה כי כבר היא חייבת, כי כבר אין לה ברירה, כשהיא מגיעה חלילה לחולי, עכשיו להתחיל לשנות את התודעה שלה, יחד עם המצב המורכב שלה, זה יהיה כבר יותר מאתגר. אנחנו בעצם מאפשרות לה לגאול את עצמה ולאפשר לעצמה את החיים הרבה לפני שהיא מגיעה לשלב הזה. ואני גם אספר למי שלא מכירה אותי, קוראים לי מיכל כהן מבית שמש, ואצלי בהכשרת מטפלות, אנחנו מטפלות דרך המגע, גם בשילוב של גוף נפש, שילוב של שיקום מוד שדרה, יציבה, והעולם הזה והחיבור הזה של התודעה עם הגוף הוא משהו שלא ניתן להפרדה. זאת אומרת, כל הכאבים היום וכל המכאובים שיש לאנשים פיזית בגוף, הם כתוצאה מהתודעה שלהם, מהחיים ומההסתכלות שלהם. זאת אומרת, את בחרת למשל להסתכל על דבר שהוא טרגי, כאילו, מה זה לקחת בן אדם מהמיטה שלו ולהגיד לו אתה לא יכול לגור יותר שם, ולעשות מזה הרגע הכי מכונן בחיים.
[00:05:35] Speaker B: כן, את יודעת, אתמול הייתה לי, אני חייבת להגיד פה, כי אני כל כך כל כך כל כך מתרגשת, אתמול הייתה לי שיחה של כמה דקות עם הנפרולוג, אני זכיתי לתרום כליה לפני שנה. והייתה לי את הפגישה, הפגישה הדיגיטלית, שנה אחרי התרומה, שלחתי בדיקות דם, בדיקות שתן, לראות מה המצב שלי, ואם אני יכולה לצום ביום כיפור, והנפרולוג אמר, בדיקות יותר, תוצאות יותר טובות לא יכולת לקבל.
והייתי בהתרגשות שיא, והתקשרתי להורים שלי ואמרתי, כי הם כל כך, הם דאגו לי קצת לפני התרומה, את כל כך בריאה, ומה יהיה? ולבעלי ולנתרמת שלי, אמרתי להם, אני, אני, לכולם אמרתי, יש לי תוצאות כל כך כל כך טובות, וברוך השם, וכן, ואני חייבת להגיד לך שגם עם הגוף, כן, את מומחית בעבודה עם הגוף, גם בגוף אני עובדת דרך התודעה, לפעמים אנחנו צריכים את הרפואה, אבל הרבה, אנחנו צריכים את התודעה, ביום ירושלים הייתי בבית כנסת בין מנחה לערבית, אני ממש זוכרת את הרגע הזה, כי הגעתי לבית כנסת בריצה קלה, אני רצה, אני שוחה, אני כאילו באמת בכושר שיא, ברוך השם, ברוך השם, ומנחה הכל מעולה, בערבית אני קמה, יש לי גוש ברגל, בכף הרגל, אני לא מצליחה לדרוך על הרגל, אני שאני חיה ריצה, אני חייבת לרוץ, חייבת, אני רצה 11 שנה, לפחות 3 פעמים בשבוע, לפעמים גם יותר, הריצה מחיה אותי, משמחת אותי, מקרבת אותי לעצמי, לקדוש ברוך הוא, אני מקבלת תובנות באמצע, אני לא יכולה לדרוך על הרגל, איזה פחד, גולה, לא הייתה שם? אחרי הערבית, הייתה, כאילו בן מלחמה לערבית היא הופיעה.
אז זה באמת, זה מבהיל, מעניין מה יש לך להגיד על זה, אבל... וישר גם התקשרתי והלכתי לרופא לבדוק מה יש, ותוך כדי הבדיקה הרופא אמר לי, כאילו ראיתי שהוא, גם בגלל שאני בת של רופא, אז אני לא קונבנציונלית,
[00:07:27] Speaker A: אני
[00:07:27] Speaker B: כזה, אה, אוקיי, האונטיביוטיקה או זה, הבנו את הסיפור. חוץ מרפואה ככה אקוטית, אבל...
ואז אמרתי, אוקיי, אני עובדת על זה לבד.
קודם כל אמרתי, תמר, כמו שזה הגיע, ברגע, זה יכול גם ללכת ברגע, נכון? יכול. הגיע ברגע, ילך ברגע. כמו שברגע, זה מזכיר לי בנפש, הרבה פעמים אנשים חווים טראומה, ואז הם באים והם חושבים שהם צריכים עכשיו על הטראומה לעבוד שנים. ואני אומרת להם, למה? נכון, טראומה היא נצרבת ברגע, לא צריך יותר מדי זמן. למה שהריפוי לא יקרה ברגע? בואו נפתח את עצמנו לאמונה חדשה. ברגע קטון עזבתיך, ברגע קטון אני ארים אותך. כן, שהגאולה יכולה להגיע בעיטה, ויכולה להגיע, אחי שינה, ברגע אחד גאולה יכולה להגיע גם בפרט וגם בכלל, וגם בגוף וגם בנפש. אבל אנחנו צריכים להיות פתוחים באמונה שלנו בשביל זה. אז קודם כל אמרתי לעצמי את זה. אחר כך אמרתי, תמר, כואב לך? So what? אל תפחדי מהכאב.
תדרכי, לאט לאט על הרגל.
שוב ושוב ושוב ושוב. הכל בסדר. כמו שזה בא, ככה זה ילך. תוך שבועיים רצתי.
[00:08:45] Speaker A: כן, מדהים.
[00:08:46] Speaker B: בלי כלום, אני לא אומרת, אני יודעת שיש דברים שצריך טיפול, בסדר? אבל כל כך שמחתי, ממש הרגשתי שכאילו כמו התודעה שלי והאמונות שלי עזרו לי לטפל בסיפור הזה של הרגל, בלי להמשיך עם כל הצילומים שהוא אמר לי, אני עזבתי את זה ברגע שהבנתי שזה לא כזה פשוט הסיפור לגמור את זה באיזה משהו.
[00:09:07] Speaker A: זה מדהים, התודעה שלנו היא זאת שאחראית על כל מה שקורה בגוף שלנו.
ובפרט לכל חלק בגוף שלנו יש משמעות, מה הוא מספר לנו, שמגיע לנו משהו אחר, צריך להשתנות בחיים שלנו, זה שיקוף של מה שקורה.
וכמו שאמרת שהגאולה יכולה לבוא באחישנה, אז בשביל זה אנחנו צריכים לפתוח תודעה.
בעצם, מה זה השם צלחה? כאילו, אנחנו בעצם בעולם מתנהלים, ויוצקים פה אפשרות של תודעה חדשה, והקדוש ברוך הוא, הוא הצל שלנו. הוא שולח לנו את היכולות ואת ההצלחות לפי הלך הרוח שלנו, לפי האמונות שלנו, לפי התודעה שלנו, לפי השקעה שלנו. אז התודעה שלנו כל כך חשובה, כי אנחנו מאפשרים, אנחנו פותחים את התודעה, אנחנו מאפשרים לכלי טוב של הבורא לחדור לתוכנו. אם אני מסוגלת להאמין שאני יכולה להבריא, ואני בריאה, וזה מסתדר, אז אני מאפשרת לקדוש ברוך הוא, הוא שולח לנו כל הזמן אור ומלא שפע.
מאיפה להכניס לי את זה? כי אם האמונה שלי ש... טוב, אבוד, נהיה לי שם גול, אני לא ארוץ יותר, מי יודע מה יהיה איתי, וכל מיני מחשבות כאלה, אז השם רוצה לשלוח לנו, אבל הוא לא מוצא, אין לו איך.
[00:10:21] Speaker B: נכון, אני ממש ממש מאמינה שהקדוש ברוך הוא כל הזמן שולח לנו שפע. כל הזמן שפע, אור, נדיבות, ברכה, אבל האחריות שלנו כבני אדם זה לבנות את הכלי. ולבנות את הכלי זה מתחיל, כמו אנחנו עכשיו לקראת החגים ולול, תשרי, כל הנושא של תשובה, הרב קוק מדבר על זה מדהים, באורות התשובה. שהתשובה היא מתחילה בגוף, תשובה גופנית. ומה זה אומר תשובה גופנית? קודם כל שאני אוהבת את הגוף שלי, ואני מנסה להיטיב עם הגוף שלי. ולי יש ממש זמנים קבועים ביום שאני אומרת תודה לגוף. למשל, כשאני שמה פעם ביום קרם רגליים, אחרי שאני מתקלחת, אני שמה קרם רגליים על הרגליים, ככה, טוב כזה של ערוגות. ואני מודה לקדוש ברוך הוא, תודה על הרגליים החזקות, תודה על הגוף הבריא, ואני ממש עוצמת עיניים ומדמיינת איך הקדוש ברוך הוא אוהב אותי, מחבק אותי, ואיך כל הגוף שלי מלא באהבת השם.
[00:11:21] Speaker A: ומאוד מרגש, זה אחת המשימות בקורס שלנו, בתוכנית, שאני ממש אומרת לנשים, אני מלמדת אותם לחסוך את השפה הביתי שלהם, שהוא מבריא מאוד, ואחת המשימות זה ללכת איבר איבר. קודם כל, לסלוח לו, כי, לא יודעת, אולי לא רצתי כשהייתי צריכה, אולי נפלו לי דברים מהידיים, אולי אני כועסת על הבטן השמנה שלי. קודם כל, לסלוח לו, להודות לו על כל כך הרבה דברים שהוא עושה לנו להודות ולאהוב.
וברגע שאנחנו נסכים לסלוח, אז נוכל לאהוב, ברגע שנסכים להודות, נראה בו טוב, נוכל עוד לאהוב. וכשאני אוהב, את יכולה להרגיש שהשם אוהב אותך, אחרי שאת הסכמת לאהוב.
[00:12:06] Speaker B: נכון, וגם אהבת, כאילו, למה אני אוהבת אותי? זאת אומרת, מה מאפשר לי לאהוב אותי? זה שהשם אוהב אותי. זאת אומרת, אם, אני לא ידעתי איך הייתי חיה בלי אמונה, אבל הכל, הכל יונק מאהבת השם אותנו. אני אוהבת אותי, למה? כי גם בהיותם, ושכחתי את ההמשך שלו, וזאת אומרת, לא מעשיתם ולא געלתם לכלותם. זאת אומרת, שיש בנו, יש לנו הבטחה. מהקדוש ברוך הוא שלא משנה איפה נהיה ומה נעשה הוא ימשיך לאהוב אותנו ומתוקף ההבטחה הזאת אני יכולה לאהוב אותי גם אם ככה וגם אם ככה וגם אם הבטן שמנה וגם אם כואב פה וזה מזכיר לי גם שלפני התרומת כליה לפני שנה אז דיברתי עם הכליה שלי דיברתי עם הגוף דיברתי עם הכליה אמרתי לגוף שלי אתה הולך לעבור טראומה אני באמת אישה שלא מתקרבת ברוך השם חוץ מלידות לבית חולים, לא לוקחת תרופות, כלום, בריאה, ברוך השם בריאה, בריאה, בריאה. ופה יש לי איזה רעיון, שיגעון, אוקיי, לתרום אחת מהכליות שלי, ואני הולכת להכניס את הגוף שלי למצב קשה, טראומטי, ניתוח בהרדמה מלאה, מוציאים את כל האיברים הפנימיים, מדביקים אותם אחר כך, כאילו, זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה.
על דעת הנשמה שלי, כן? הגוף, לא שמעתי שהוא אומר, אני מסכים.
אז ממש הרגשתי צורך לדבר איתו לפני הניתוח, לבקש ממנו סליחה, גם לפני, גם אחרי, ולהיעדר אותו מה הולך לקרות, ולהיפרד מהכליה, להודות לה, להיפרד ממנה, לבקש ממנה שהיא תמשיך לעבוד בגוף שלה, נתרמת. וממש כתבתי לגוף שלי ולכליה שלי מכתב. כמובן, הכל בחיבור לקדוש ברוך הוא, ואחרי הניתוח, שברוך השם עבר בהצלחה והכל, ששכבתי עם גמורה, עם כאבים מאוד מאוד מאוד גדולים, בשבוע שאחרי, אחר כך ההתאוששות הייתה מאוד מהירה, אבל בשבוע הראשון באמת חלשה ומרגישה כאילו כל האיברים מסתובבים לי בבטן. זה הרגשה שלפני לידה, הרגשה שאכן, כי הכל זז, הכל זז, כן, מערכת העיכול עוד לא מתפקדת, הכל עוד לא התמקם מחדש.
וממש דיברתי לגוף ובכיתי בדמעות, בכיתי, בכיתי וגם הודעתי לגוף משהו, אמרתי לו תדע לך שעכשיו אתה קודש קודשים גם קודם היית, הרב קוק אומר, זנחנו את הגוף, התעסקנו בנשמה, זנחנו את הגוף שלנו, אמר הנשמה היא קודש והגוף שלנו הוא קודש קודשים, הגענו לארץ ישראל ואנחנו צריכים מחדש להתחבר לגוף שלנו וזה היה, באמת הרגשתי התרוממות רוח מהדיבור לגוף, מהדיבור לאיברים, יש חוברת מיוחדת של הרב בזנסון, קוראים לה דיבור לאיברים, שממש הוא מנחה איך לדבר איבר איבר, ואיך דרך הדיבור אפשר לגוף שלנו.
[00:15:00] Speaker A: מדהים.
[00:15:01] Speaker B: כל עצמותיי תאמרנה, כן, אנחנו מדברים לעצמות, העצמות מדברות איתנו. אפשר להגיע ממש לדבקות, לדבקות בקדוש ברוך הוא.
[00:15:09] Speaker A: ממש אפשר להרגיש אלוקות. כשאנחנו מתקשרים עם הגוף שלנו, ממש אנחנו יכולים אפילו לשמוע מה האיברים מגיבים לנו אינטואיטיבית. ממש להבין בקול הפנימי, לשמוע מה יש להם, את התדר חזרה, אם יש איזה רגש שיש שם, איזה כאב, למה דלקת נוצרה, למה פגיעה נוצרה באותו אזור. וזה מרתק, זה חיבור אלוקי אדיר, אתה פשוט מרגיש מבשרי איך איזה אלוקה.
[00:15:39] Speaker B: ממש, זה כלי עצום, וכאילו אם הזכרת קודם, אנחנו גורשנו מעמונה לפני עוד מעט שמונה שנים, וגם השנה כשהעברתי הרצאות בהרבה הרבה יישובים בארץ, אחרי השמחת תורה אחרי השביעי לעשירי, דיברתי על החשיבות של חיזוק הגוף, כי כמו שדיברנו, אנחנו צריכים לבנות כלים בעולם הזה לאור הגדול? אחד מהכלים, אם לא הכלי הכי גדול שלנו, זה הגוף שלנו.
וככל שהכלי שלך, הגוף, יותר יציב, ככה הנפש יכולה להיטלטל. אם הנפש מטלטלת והגוף חלש, היא תישבר. אבל אם הנפש מטלטלת ועוברים עלינו דברים, באמת עוברים עלינו דברים גם כעם. ואומרים עלינו דברים כיחידים, ואומרים עלינו במיוחד השנה, גם כעם וגם באמת סערות מאוד מאוד מאוד מאוד גדולות. אני שמעתי משפט מאוד יפה, כן, כשאלה האם הגוף שלך יכול לשאת את הטלטלות של הנפש שלך. ובשביל שהנפש תהיה חזקה, קודם כל, ובאמת זה פשוט, לחזק את הגוף, לחזק את הגוף.
[00:16:46] Speaker A: זה גם הרבה יותר קל, זה משמח, זה משחרר לנו אנדרופינים, וזה הרבה יותר קל לנו, כי ללכת עכשיו לעשות תהליכים לנפש, זה מייגע, זה מעייף, זה מתסכל, ויש לך כלי זמין שאפשר לעשות אותו בחינם.
[00:17:02] Speaker B: ממש, ממש, כאילו, כן, גם מיכל אני רואה בסטטוסים שהיא יוצאת להליכות וריצות בבוקר, הדבר הכי קל זה לשים פשוט את הבגדי ריצה שלי. את המטפחת ריצה, את הנעלי ריצה, ולרוץ ולחזור אחרי 30 דקות הביתה אישה אחרת, שמחה, עם כוחות, מאמינה, מאמינה בטוב, מאמינה באלוקים, מאמינה בעצמה. כן, כל הגוף מרגיש אחרת, וזה ברגע, ממש זה ברגע. אז הגוף שלנו זה מתנת שמיים, והרבה עבודה, כמו שאנחנו אומרות, פשוטה וקלה. יכולה להגיע דרכו.
[00:17:38] Speaker A: מדהים.
[00:17:39] Speaker B: פשוט מתנה.
[00:17:40] Speaker A: אז דבר ראשון, הגוף שלנו קודש קודשים, ואחר כך השאר זה קודש, אז דבר ראשון אנחנו צריכים לחזק את הגוף בשביל שהנפש שלנו תתחזק.
וממש עכשיו, מי שצופה בנו ככה לפני תחילת שנה, באמת, השנה הזאת באמת הייתה לא פשוטה. ויש אנשים שבאמת עברו טרגדיות ודברים קשים.
ובכלל, גם אם אנשים לא עברו כלום והכל היה להם סבבה, התהודה שהייתה פה בעולם איכשהו חודרת אלינו, אנחנו עם אחד, זה משפיע על כולנו, גם אם אנשים לא יהיו בתוך הבונגה ולא ישמעו חדשות ולא כלום, הם ירגישו שמשהו לא רגיל. ואנחנו רוצים לפתוח שנה חדשה יותר, אין לנו אפשרות להשפיע ולשנות אף אחד בעולם.
את האדם היחיד שאנחנו יכולים לשנות זה את עצמנו.
אז דבר ראשון, כל אחת הולכת לעשות פעילות גופנית השנה, אם חסר לה יומן עוגנים חזקים.
אבל חוץ מזה, מה עוד אנחנו יכולות באמת, מבחינה תודעתית, לאפשר לעצמנו להכין כלי למציאות? כי את המציאות הקדוש ברוך הוא קובע והוא מכתיב, אנחנו יכולים להכין את הכלי.
שהמציאות הזאת תיראה השנה... אני עכשיו ברמה האישית, את אומרת, אני אדבר על עצמי. כן. נניח אני עכשיו באה אלייך לאימון, ואני בפרק הקודם שיתפתי, שהיה לי שנה עם הרבה אתגרים, גם ברמה הטכנית של העסק, הרבה דברים השתבשו לי, ברוך השם, כל הקורסים נפתחו, היה מדהים והכול, אבל בטכני, מאחורי הקלעים, היה לי המון המון בלתיים, שאנשים יגיעו, הם לא ירגישו כלום, אבל אני עברתי המון המון דברים ששברו אותי, כאילו למה אני עושה את כל הזה, בשביל להרגיש ככה בסוף? וגם ברמה האישית היה לי אתגר, וברוך השם, אני חושבת שבזכות הכלים שיש לי, אני צומחת מהם וגודלת מהם, והרמתי את הפודקאסט הזה שוב בחזרה, ואני אומרת, אני השנה רוצה...
ואני שמה לעצמי את האורגנים של הפעילות הגופנית בהדיקות רבה, ולא יודעת, אני השנה רוצה לתת גם לי וגם לעוקבות שלי את היכולת של ההתחדשות של הריפוי הזה. של להשאיר את השנה הזאת מאחור ולהגיד אפילו כמה טוב שהיא הייתה.
ברמה הזאת.
[00:20:07] Speaker B: כן, אז אני רק רוצה להגיד עוד משהו בהקשר לפעילות הגופנית.
בשמיני לעשירי, יום ראשון בבוקר, כולנו עדיין מזועזעים, אין מילים בכלל למצב שלנו, אני קמה בבוקר, לובשת בגדי ריצה ויוצאת לרוץ. ותוך כדי שאני רצה ביישוב, ולא רצה בהרים, בדרך כלל אני רצה בהרים מחוץ ליישוב, אבל פחדתי שיחטפו אותי, עדיין לא
[00:20:34] Speaker A: ידעו מה קורה בארץ.
[00:20:36] Speaker B: חשבתי, עוד שנייה יש לנו השביעי לעשירי גם, אני... אני גרה בבנימין, יש לנו הרבה כפרים ערביים מסביבנו, פחדתי שיחטפו אותי לשכם או לא יודעת לאן, לרמאללה. אז רצתי בתוך היישוב, ותוך כדי שאני רצה, אז אני שומעת חלק בתוכי שצועק, בושה, בושה, בושה, מה את רצה? כאילו, אנשים עוד בממדים, בבארי, עוד לא חילצו, הגופות עדיין חמות, הדם עוד מבעבע. מה את רצה? כאילו, מה את... שלום עלייך נפשי, כאילו, מה את רצה? וחלק בתוכי צעק, אם את לא תרוצי, את לא תוכלי לעזור. את חייבת עכשיו לרוץ. זה גם יתקשר תכף לנקודה הבאה, כן? אבל את חייבת לרוץ, ואני אגיד לך פשוט מה לפעמים הכשל.
הרבה פעמים, כולם יודעים כמה חשוב לעשות פעילות גופנית וכמה... והיום נתנו לזה גם עוד ככה, עוד כמה שמות, וכאילו כמו תייגנו את זה אחרת, אולי במקום קצת יותר גבוה.
אבל מה שקורה בדרך כלל, שאנחנו במצבים קשים, אז ההרגל, מה, עכשיו, לא יודעת מה, שככה וככה אני אצא להליכה, שככה וככה אני ארוץ, שיש מלחמה אז אני אלך לפילטיס, כאילו זה מרגיש קצת אנוכי, מפונק, אין קשר למציאות.
יש לך זמן, שבי תגידי תהילים, לא?
לא, ברור שכן, ברור, גם תהילים, יש לנו מספיק זמן גם לתהילים וגם לריצה, אבל אני רק רוצה להגיד בהקשר של הפעילות גופנית, דווקא כשקשה, צריך לעשות יותר, מכל הבחינות, דווקא אם אני עד השביעי לעשירי, רצתי שלוש פעמים בשבוע וזה הספיק לי, מבחינה פיזית, נפשית, רוחנית, הכל, אחרי השביעי לעשירי כל יום. הייתי חייבת בשביל להתרומם כל יום לרוץ. יום שלא התחלתי לרוץ, פשוט מצאתי את עצמי יושבת, נשאבת ומגיבה לכל מה שקורה, והשם ישמור מה קרה. ויום שהתחלתי אותו בריצה היה יום של הנהגה.
ולכן דווקא בזמנים קשים, ודווקא בזמני משבר, ודווקא בשנים קשות, ודווקא כשיש לנו משברים בבית, במשפחה, בעסק, כל אחד במקום שלו, אז האוגן הזה של החיזוק של הכלי הוא חשוב מאי פעם, ושלא נשמיט אותו מחוץ לחיים, כמו שזאת הנטייה הטבעית. בסדר? אז רק לחזק את הנקודה הזאת. מדהים. אוקיי, ואת ככה אומרת, לקראת שנה חדשה.
[00:23:04] Speaker A: לא, אני בטוחה שגם אני לא היחידה, כאילו, בתור אחת שמובילה מלא נשים, ואני מרפאה מלא נשים, ויש לי תוכנית לריפוי נשים, כאילו, את יודעת, אני כל הזמן אוהבת לתת להם יותר, זאת אומרת לא הפסקתי, לגמרי לא הפסקתי, אתה רואה שאני כאן, בתחילת השנה, בפרויקט הכי מרגש אותי, שזה הפודקאסט, כאילו וואו, זה הכי מדהים.
בשיא העשייה.
[00:23:28] Speaker B: מעולה, מעולה, אז ככה שתי נקודות עולות לי בראש, שהן קצת משלימות אחת את השנייה בעיניי. בשביל להתחדש ובשביל לסיים את השנה הזאת אחרת ולהתחיל שנה חדשה עם בשורות טובות באופן פרטי ובאופן כללי לכל עם ישראל, אני מרגישה שאנחנו צריכים שני דברים באופן קבוע בחיים שלנו.
אחד, זה לפנות את עצמנו מכל השכלה, מכל הפסולת שאנחנו צוברות יום יום וכל יום שאנחנו פותחות חדשות. ורואות לצערנו את השישה החטופים שנהרגו יום לפני שהגענו אליהם וכל יום עם הצרות שלו אני מגיעה לפה בדרך, כמעט התקשרתי אליך להגיד שאני מאחרת כי ערבי, מחבל ערבי, בן 58, עם המשאית שלו נכנס בחייל צה"ל, בעמדה, ראיתי כבר את הסרטון וכרגע אומרים שהחייל הוא במצב אנוש.
כל יום אנחנו קוראות דברים, כל יום גם עוברים עלינו דברים, מאיתנו, בזוגיות, בהורות, במערכות יחסים, עם הגוף שלנו, וכל יום מצטברים בנו, ואני חושבת שהשנה יותר מכל שנה, גם באופן כללי, יש לנו גוף פרטי ויש לנו גוף כללי, יש את גוף האומה, והצטבר לנו בגוף הכללי שלנו.
עומס רגשי, קושי מאוד מאוד מאוד מאוד גדול ואם אנחנו לא נדע מה אנחנו עושים עם העומסים האלה שמצטברים לנו עוד ועוד ועוד ועוד אנחנו עלולות להפוך להיות נשים רעילות, רעילות לא כי אנחנו רעות, כי הורעלנו ולא התנקנו, לא פינינו את כל זה ואז אישה יכולה לא להבין למה הלב שלה לא נפתח לילדים שלה, והפוך, היא לא רוצה לראות אותם, אין לה כוח אליהם, היא לא מתגעגעת אליהם, חוזרים מהבית הספר, מהתלמוד תורה, מהחוגים, היא רק מרגישה שיש לה קוצים, היא רק עודפת, היא רק רוצה, תנו לי שקט, תנו לי שקט, לעשות וי, לסיים את היום, היא לא מבינה, מעצבן אותה שבעלה נושם, למה הוא נושם ככה, שהיא מישום אחרת, שהכל מעצבן אותה. אישה יכולה פתאום לגלות שהיא הופכת להיות אישה עודפת, אישה מצומצמת, אטומה, מנותקת ורעילה, ולטעות ולחשוב כי היא רעה.
[00:25:54] Speaker A: וזה הפוך מכל המהות שלה הנקבית.
[00:25:56] Speaker B: נכון.
[00:25:57] Speaker A: ממש. וזה גורם עוד יותר לתסכול, כי היא מתרחקת מעצמה. את יודעת שאמרת לי, הגוף, כל כך אהבתי את הדימוי של יש לנו את הגוף של האומה, שגם עליו אפשר לדבר באותו רמה שמדברים אל הגוף. שלנו וואו זה ממש מדהים ודווקא לאהוב את החלקים הפחות טובים בגוף של האומה שלנו ואת החלקים שלא תמיד בתדר שזה הגוף שלנו וזה כזה מרגש אולי אני סוטה מהנושא אבל התרגשתי מהדימוי ולגמרי ולכן
[00:26:27] Speaker B: אבל באמת באמת את לא את לא סטית למה כי כשאני מורעלת כשכל הפסולת הזאת מסתובבת לי בגוף, אני אפילו לא יכולה להתחבר לרעיון של גוף האומה. כי אני רק רואה את ה... זה כמו לראות את הילדים שהם רק מפריעים לי. מה האוכלוסייה הזאת, היא מפריעה לי. היא מפריעה לשליחות של עם ישראל, היא מפריעה לגאולה שלמה. כאילו, אני לא רואה איך אנחנו משפחה אחת, אני ובעלי והילדים. אני לא רואה איך אנחנו, החרדים, החילונים, איך אנחנו... אני לא רואה, אני רק רואה איך כל אחד מפריע לשקט שלי, תנו לחיות בשקט, תעזבו אותי. אבל זה לא האמת. האמת היא שאם אנחנו במיטבנו, כל אחת ואחד, כל אחד ואחד בעם הזה, אז אנחנו נוכל להסתובב בעולם הזה ולאהוב, ולהרגיש שבאמת אנחנו עם אחד ואנחנו ישות אחת, ולהסתובב בבית שלי ולאהוב את בעלי ולאהוב את הילדים שלי. והדבר הזה הוא קשור לנקודה, להרבה דברים, והנקודה שאני רוצה לדבר עליה עכשיו זה פינוי של פסולת, כי לפעמים זה תלוי גם באמונות ובדעות ובתודעה, כן? אבל זה גם תלוי בכל הנושא של עבודה עם רגשות, איך אנחנו עובדים עם הרגשות שלנו, האם אנחנו מוכנים, ולפני זה דיברנו, אני...
לא נעים לי, לא נעים לי להתלונן, לא נעים לי לכעוס, לא נעים לי לבכות, כי יש אנשים שמה הם עוברים בחיים שלהם.
אחרי השביעי לעשירי, כשאני עברתי בין מקום למקום, וככה נתתי כלים איך לעבור את התקופה הזאת ואיך להתחזק בחוסן, אמרתי להם, אם היה לי מרשם, הייתי נותנת מרשם עכשיו.
והייתי כותבת כמה דברים במרשם. וחלק ממה שהייתי כותבת, גם לעצמי נתתי את המרשם הזה כמובן, אחרי השביעי לעשירי, בחודש הראשון, ממש גם, אני בגלל שהסתובבתי כל כך הרבה בין קבוצות, אז הרגשתי איך מיום ליום המצב משתנה, מיום ליום הדיבור שלי וההנחיות היו צריכות להיות אחרות, כי הדברים השתנו, החודש הראשון לשביעי לעשירי לא היה כמו החודש השני, לא היה כמו, הכל כל הזמן השתנה, אבל נניח בחודש הראשון, המרשם שלי, לעצמי, אני אדבר רק על עצמי, היה תמר תבקי פעמיים ביום.
דאגתי באופן מודע לבכות פעמיים ביום.
[00:28:42] Speaker A: נרשה לרגשות לצאת, וואו.
[00:28:44] Speaker B: כי אנחנו עברנו כזאת כאפה, כזאת טלטלה. מה יקרה לכל הדבר הזה אם זה לא יצא? אם זה לא יצא בכעס? אם זה לא יצא בבכי? אם זה לא יצא בפעילות גופנית? בפריקת מתח? מה יקרה עם הדבר הזה? או שזה יפגע בנו בפנים, אקטינג אין, או שזה יפגע בחוץ, אקטינג אאוט. או שנהפוך להיות עצבניות, ולא צריך את השביעי לאסירים, מספיק אוגוסט, מספיק חופש גדול, כן? אישה יכולה בסוף יום, די, להיות קוצנית, להפוך להיות קיפוד, ובאמת, במהות שלה, היא אישה טובה, צדיקה, מהממת, כיפית, ואיזה באסה שהילדים שלה ובעלה לא רואים את זה ולא מרגישים את זה. איפה המהממת הזאתי? איפה הכיפית הזאת שהייתי? שאני יודעת שאני יכולה להיות. אחותי, את פשוט לא כועסת ולא בוכה. כן, אבל חס וחלילה, לא על הילדים שלנו ועל הבעלים ולא... אבל בואי תייחדי מקום, כמו שפסולת פיזית. יש מקום מסוים, כמה פעמים ביום אנחנו הולכים לשירותים, מתפנות, אותו דבר, הכל מקביל אחד לשני, כאילו הגוף, הנפש, הרוח. הכל מקביל, אנחנו לומדים על עצמנו, הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בצלמו וכדמותו, כן, אנחנו מסתכלים על הגוף שלנו, זה התגלות של הקדוש ברוך הוא, זה רגל ימין, רגל שמאל, יד ימין, יד שמאל, ראש, חזה, כל הדברים האלה זה התגלויות של הקדוש ברוך הוא, כמו שבגוף יש פסולת וכל יום, ובטח שאת יודעת ואני כבת של גרייתר כמה אבא היה מדבר על זה ואני כבת של גריאטר יודעת כמה זה חשוב, כמה אבא שלי היה מדבר על זה, סליחה על ה... אבל זה פשוט נורא נורא חשוב, וההתפנות הפיזית היא משל נהדר, אם החולה הזה יש לו יציאות או אין לו יציאות, ושאני אומרים אבא, אבא, זה לא נעים, אנחנו ארבע בנות אז הוא היה אומר, אבל אתם לא מבינים, אם הוא לא מתפנה, הוא מורעל. ואיך יהיה לו איכות חיים, לחולה הזה? זה כל כך חשוב לפנות את עצמנו, ולא תהיה אישה שתגיד, לא, אני אישה קדושה. לא מתאים לי ללכת לשירותים, יש ריח רע, אני אישה קדושה, אני לא מתפנה. השם ישמור, לא קדושה ולא נעליים, הרי האישה הזאתי... אם היא לא תפנה פסולת היא תהיה חולה מאוד וחס וחלילה מה יקרה איתה אז גם לא ייתכן שאישה תגיד אני אישה קדושה אני לא צריכה לצעוק אני לא צריכה לכעוס אני גם לא מפחדת אני לא מקנאת אני לא מרגישה אשמה אני לא מתחרטת אף פעם על שום דבר מה שכחתי וכמובן שגם אין לי מה צער כאב זעם אני לא זועמת
[00:31:38] Speaker A: את יודעת מה כן יהיה לה?
[00:31:40] Speaker B: מה יהיה לה?
[00:31:40] Speaker A: יהיה לה חרדות איומות.
[00:31:42] Speaker B: מה יהיה לה חרדות? אבל גם בהן היא לא תיתן מקום, היא תגיד לא, אבל הכל לטובה.
[00:31:46] Speaker A: אז היא הגיעה למקום שהיא, זה נורא, כי תחשבו שבן אדם, יש לנו פרק בפודקאסט על עיבוד רגשות, איך מאבדים אותה, מה עושים איתה, אם יש לך רגש.
כשאני לא מאפשרת לעצמי להרגיש את הרגשות, זה יעלה למחשבות מאוד קשות במוח, שיהפכו לפעולות.
איומות, כמו שאמרת, אותה אישה קיפוד.
[00:32:04] Speaker B: את יודעת לאיזה עוד מחשבות זה עלול להביא אותנו?
[00:32:06] Speaker A: זה יכול להביא אותנו...
[00:32:07] Speaker B: של ספקות וכפירות. זאת אומרת, לפעמים...
[00:32:10] Speaker A: או אובדן.
[00:32:11] Speaker B: או אובדניות.
[00:32:12] Speaker A: נכון, ממש.
[00:32:13] Speaker B: בסופו של דבר, כפירה וספקות זה אובדן. זה כאילו, כל המשמעות נעלמת מהחיים. וזה, וזה, וזה, חבל, זה ממש טרגי הדבר הזה.
[00:32:22] Speaker A: ואם זה לא ילך למוח, זה ילך לדעלקות, כאב או חולי. וזה מה שקורה כשאני פוגשת נשים שכואב להן. ואפילו לא מבינות ממה הכאב נוצר.
ומה פתאום, הכל בסדר, אני לא כועסת על כלום, לא. אבל בפנים יש טינה עמוקה עמוקה שהיא אפילו לא אפשרה לעצמה מקום להרגיש אותה. כאילו, אני תמיד אומרת לתלמידות שלי, שתשימו יד על הלב ללקוחה, תתנו לה לנשום, ותתנו לה את השיח הרי עם הכתף, או לא יודעת מה, או שהוא לא שלך, או כל מיני דברים בגוף. יש שם כאב, באמת ברגע שתרגישו קצת את הדמעות ככה מתחילות לרדת בטיפול, זה מבורך, שמה מתחיל תהליך של ניקוי, כמו שאמרת היה לי מתכון פעמיים ביום לבכות, זה ההתרוקנות, תני לה, או אם היא שם מתחילה לרעוד, רעידות זה ניקוי ומשחרר טראומות, אפילו תרעידי אותה, או תתני לה לנשום ב...
תני לה לעשות ריצה בלי לרוץ.
וזה כל כך משחרר את הטראומות שבגוף, שבוא נגביר את הדופק בלי לרוץ עכשיו, רק בשביל לאפשר לזה להשתחרר, להתנקות, כמו שאמרת מתכון, וחייבים את זה, הטראומות פשוט הופכות להיות נספגות, כל הרגשות האלה מתחילים להיות בתוך המפרקים, בתוך הגוף שלנו, יש כאלה שיקחו את זה לנפש, למוח. למחשבות קשות, ויש כאלה שזה פשוט, הם לא, הם, הצטבר להם בדלקות.
[00:33:55] Speaker B: אז באמת זה, זה, זה דבר חשוב, ואני קוראת לזה ההסכמה להיות אנושית. כאילו, תסכימי להיות אנושית. ומבחינתי זה, זה, זה, זה חיזוק של מידת הענווה. כי לפעמים אישה, זה, זה נשמע צדיק, אבל זה גאווה. לא, אני לא כועסת, אני לא, אחותי, את אנושית. הקדוש ברוך הוא ברא אותך בשר ודם, אוקיי? גם נשמה, אבל עפר מן האדמה ונשמה נשמת הקדוש ברוך הוא. ולשניהם חשוב לתת מקום, ואדרבה, אמונתך בלילות, ככל שאנחנו מסכימות לתת מקום לעומק של תהומות, של רגש, אנחנו בונות גם כלי ומרחיבות ומנקות ומאפשרות לאמונה להתעמק יותר ויותר וממש להתעמא לנו בכל הגוף. ואני אספר לך פעם באה אליי מישהי, אישה צדיקה, צדיקה, באמת הרבה פעמים זה קורה לנשים צדיקות.
צדיקה, מה זה צדיקה? אני לא אומרת את זה בציניות בכלל.
מדברת כזה, הכל בדרך ארץ, לא כמו שאני מדברת עכשיו עם זה, עוצמות, לא, היא כאילו, זה, ואברכית, ובעלה בישיבה, והכל, בוררת את המילים שלה בקפידה שחס וחלילה זה לא יישמע לשון הרע ולא... באמת, רואים עליה עדינה כזאת, והגיעה ממש לקראת, רצתה לפרק את הנישואים.
היינו נשואים עשר שנים, שלושה ילדים, ומה קרה, מה אני רואה תוך כדי שאנחנו מדברות? שהאישה הזאת, היא מלאה ברגשות, היא כועסת על בעלה, אבל היא לא כועסת על בעלה, אני לא כועסת, אני ממש מבינה אותו. אני מזהה, אני מזהה בתור אשת המקצוע שהיא כועסת. שהיא מלאת פחדים, והיא לא מזהה את זה אפילו, ואני שואלת אותה, תגידי, מה את מרגישה?
אז מה שהיא הרגישה אולי זה קצת ייאוש, אני לא יודעת ממש, היא כמעט ולא הרגישה, כי היא עצרה כל הזמן.
לקחתי כלי מעולם הפסיכודרמה, אני למדתי הרבה כלים בחיים שלי, אמרתי לה, את מרשה לי? באתי, עמדתי מאחוריה, אמרתי לה, אני עכשיו אהיה את, אבל בעוצמות קצת אחרות.
ותגידי לי אם את מסכימה, אם אני אומרת משהו שזה לא את, מיד את מרימה את היד או עוצרת אותי, אני אומרת רק את מה שאת, בסדר? מנסה להתכוונן. עמדתי מאחוריה, שמתי לה יד על הכתף וצעקתי את הצעקות שלה, בכיתי את הבכי שלה, פחדתי את הפחדים שלה, כאבתי את הכאבים שלה, אמרתי את מה היא מאשימה את עצמה, מה היא מתחרטת, מה... והיא...
בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, עושה לי עם הראש כל הזמן כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן, כן. סוף המפגש, אמרתי לה שיעורי בית, עכשיו את כותבת את זה, במילים שלך. כן, זה חלק ממה ש...
[00:36:35] Speaker A: לבטא את זה, לאפשר לה...
[00:36:36] Speaker B: לאפשר לה פעם ראשונה, זה נקרא מכתב אהבה, כמובן שזה לא מכתב אהבה, בסוף אנחנו מגיעות קודם כל לאהוב את עצמנו, אחר כך אולי גם לאהוב את השני, אם זה רלוונטי. את הקדוש ברוך הוא ברור, אבל זה אחד מהכלים שאני מלמדת בקורס שלי של הכשרת מאמנות עבודה עם רגשות.
והאישה הזאת הייתה צריכה ארבעה מפגשים של לדעת איך לדבר, קודם כל להכיר את הרגשות, לבטא רגשות, לדבר עם בעלה את הרגשות. ברוך השם, אנחנו היום עשר שנים אחרי, לדעתי, ממה שאני יודעת, הם עדיין נשואים, הכל בסדר, זה החלק בפאזל שהיה חסר, כי היא חשבה להיות... אישה טובה וצדיקה זה לדלג ולדלג ולדלג ולדלג ואז אנחנו נהיים פה רעילים.
[00:37:16] Speaker A: אני חייבת לספר לך משהו, סיפרתי פה מהקליניקה ככה, ישר נזכרתי בסיפור גם, אני מלמדת לעשות ריפוי עוברי, ומה זה אישה שלא צעקה?
היא אומרת לי, אני גם בחיים לא צועקת, היא מאוד ממורמרת, והיא אומרת אין לי סיבה להיות ממורמרת, יש לי את הבעל הכי טוב, את הילדים הכי טובים את כל מה שאני צריכה, אני מרגישה מרמור. אז הלכנו אחורה והרגשנו מתי היא הרגישה ככה. אז היא סיפרה שהיא הייתה ברחם של אמא שלה, זה סיפור שאמא שלה כמובן סיפרה לה, אמרו לאמא שלה שאין דופק וצריך להפיל את ההיריון.
אין דופק, צריך פשוט, היא צריכה להיכנס לחדר ניתוח, לא ציטה. סקר ריון, ואימא שלה הייתה מאושפזת יומיים, זה היה פעם לפני המון שנים, בפרוצדורה, עד שהכניסו אותה לחדר ניתוח, ובדרך לחדר ניתוח האימא ביקשה שהיא רוצה שוב לעשות אולטר סאם.
והרופאים לא הסכימו, היא אמרה לא, אני רוצה עוד פעם, לוודא שבאמת אין דופק. והאימא התווכחה, ועשינו, ורצתה, ובסוף היה דופק, והתינוקת הזאת ניצלה.
ואני עושה שחזור לאותו מאורע, כמו שאת אומרת, נעשה פסיכודרמה, בואי עכשיו את העוברית הקטנה.
היא אומרת לי, אני רציתי לצרוח, תדעו שאני בחיים, אל תהרגו אותי. כאילו תחושת ריקנות שלקחו לה את החיות, היא אומרת, אין לי חיות, אני לא מרגישה מילת חיות. מרגישה שמישהו עומד לי ככה, ואל תחיי.
ואמרתי לה, אני עכשיו יוצאת מכאן. ואת צורחת על הרופא. את עכשיו בבטן צורחת, אחר כך היא גם כתבה את המכתב, והודינו לאמא שלה ששמרה עליה, ומשם התחילו לצאת המון דברים, היא הבינה שמותר לה, היא תמיד הייתה טיפוס שלא צועק, כי הזיכרון העוברי שלה, שהיא לא יכלה לבטא.
עובר זה יצור חסר אונים, זה נורא נורא מרגש לעשות ריפוי עוברי לכל מיני חוויות, וזה, וכמו שאת אומרת, לאפשר לרגש להתבטא. אז אם אפילו אתן מרגישות שאתן רוצות להגיד למישהו משהו, ואתן לא מסוגלות, תגידו לו בדמיון.
תשלחו לו את המילים שלכם, תכתבו את זה על דף, תעמדו באמבטיה מול המראה, ותוציאו, פשוט תצעקו.
הרבה פעמים אני מלמדת כלי של ריפוי של כמו שהיה תחת הנשיבות האלה אז יש את שירת הלב אני קוראת לזה הרי שירת הלב לשירה יש מקום מאוד גבוה למעלה אין לנו עכשיו יכולת אין לנו כוח להתפלל אנחנו לא בסוגרות לדבר עם השיח אנחנו כועסות על עצמנו כועסות על כולם בואי נוציא רק את הכאב נשב נתבודד ופשוט נוציא סאונד ואפשר לעשות את זה בכל מיני מקצבים, עד שתרגישי שהלב מתמקש, את שולחת עד הכי גבוה למעלה, מעל כל השערים, את שער השירה, באיזה קצב, באיזה ניגון, וזה יכול להשתנות המקצבים והניגונים, וזה תדר של ניקוי ממש ממש טוב, הרבה פעמים בתוך הטיפולים של המגע, אני מכניסה את הכלים האלה, כן, דעת כמה הם, אני, החיבור שלי בין הגוף ל... נפש זה חיבור שאני הצלחתי לרפא בו את עצמי ואני אומרת כל אישה צריכה ואיזה זה פשוט זה כל פעם מרגש אותי הדבר הזה כי באמת החיבור הזה הוא משהו שכמו שאת אומרת זה גם בידיים שלנו זה לאפשר לעצמנו לא להישאב למקומות האלה כמו שאת אומרת תהיה בושה בסופו של דבר אם אני לא ארוץ, שאני חייב, כי הכלים בידיים שלנו.
[00:41:04] Speaker B: לגמרי. אז אם את כבר מדברת על כלי לשנה החדשה, אז מי שפה שומעת ובאמת רוצה גם לקחת את זה לעבודה בבית, בשביל לאפשר ריפוי והתחדשות וניקוי הפסולת הרגשית, אז אני מציעה לכתוב שלושה מכתבים, כל שלושת המכתבים האלה אני קוראת להם, זה המכתב האהבה. המכתב הראשון זה... כן, את היעדית זה למישהו ששם עדיין מישהו או משהו ששם עדיין את מרגישה שאת מכווצת, מתוסכלת, כואבת לך הבטן, משהו שלא פתור לך שמה, תוציא את כל הרגשות שיש את ארבעת, חמש משפחות, כעס, משפחת הכעס, משפחת הכאב, משפחת הפחד, משפחת האשמה ובסוף הבנה, הערכה, זה המכתב הראשון, המכתב השני, כמו שמיכל אמרה הנפש לא מבחינה, כמה שזה מוזר, הנפש לא מבחינה בין אם מישהו כותב לך מכתב לבין אם את כותבת אותו לעצמך. אם את צריכה מכתב מבעלך והוא בחיים לא יכתוב לך, אחותי, מה אכפת לך שהוא לא יכתוב? תכתבי מכתב מבעלך. תכתבי את המילים שהוא אף פעם לא יגיד לך, אבל שהנפש שלך צריכה לשמוע. תכתבי מכתב מהבן המתבגר שלך שהיום רק מהמהם מתחת לשפם, ואת צריכה... לשמוע ממנו, אמא, את הכל בחיים שלי, את מגדלור, ואל תאמיני לקוצים שלי, תכתבי לעצמך את זה, תרגישי שהנפש שלך ממש מקבלת את מה שהיא צריכה. זה המכתב השני, המכתב מאותו אדם אלייך, מה שאת צריכה לשמוע, לא קשור אם הוא יכתב או לא, הוא לא יכתב אף פעם, זה לא משנה.
המכתב השלישי זה מכתב מהקדוש ברוך הוא אלייך, שזה הרבה פעמים זגולת הכותרת, אחרי שהמכתבים הראשונים. מה הקדוש ברוך הוא היה אומר לך, מה את רוצה לשמוע את הקדוש ברוך הוא אומר לך ביחס לסיטואציה הזאת, זה שלושה מכתבים, אני עשיתי אותם הרבה פעמים בחיים שלי.
[00:42:44] Speaker A: זה מרגש, אני מחכה לצלומי מסך של מכתבים.
[00:42:48] Speaker B: שעה וחצי לקח לי לעשות בסיטואציות מאוד מאוד לא פשוטות, הרבה בזוגיות, וזה היה לי ריפוי בצורה בלתי רגילה, ריפוי והתחדשות, אחר כך פשוט אחרי כל המכתבים האלה, יכולתי לבוא לבעלי בצורה עניינית ולהגיד לו, אתה יודע, בסוף. הסיטואציה הזאת והזאת היה ככה וככה, זה עשה לי ככה וככה, בוא נראה מה עושים פעם הבאה, אבל זה היה בלי כל המטען שפיניתי אותו וטיפלתי בו.
[00:43:08] Speaker A: גם אחרי שביטאנו את הדברים, קל לנו לבטא אותם בפה, וגם אחרי שאנחנו מסכימות לאפשר לתודעה שלנו, לחשוב מה אחרים מסוגלים ויכולים לומר לנו, הרי אני אכתוב מה שבתודעה שלי אני מסוגלת להכיל. ואז כשבתודעה שלי אני פותחת דברים, ומאפשרת לעצמי להכיל שהבן שלי מתבגר, יכול לומר לי, אמא, את מגדלור ואת מדהימה, אני אוכל אחר כך גם לראות את זה במציאות. אני אאפשר לעצמי לתת בו אמון, אני אאפשר בעצמי לסמוך עליו, אני בעצם מאמנת פה את המוח שלי ליכולת חדשה נפלאה וקוסמית, ולקדוש ברוך הוא זה בכלל, את כותבת להשם או השם כותב לך?
[00:43:48] Speaker B: השם כותב לי. השם זה המכתב, מכתב אחד אני כותבת, כן, אני... הסיטואציה זה מול בעלי, בסדר?
[00:43:53] Speaker A: מדהים, מדהים.
[00:43:53] Speaker B: בכתב ראשון אני לבעלי, השני בעלי לי, השלישי השם לי ביחס לסיטואציה הזאתי. זה מדהים וזה באמת...
[00:44:01] Speaker A: טוב, קיבלתם פה מתכון לשנה.
[00:44:03] Speaker B: זה ממש מתנה וממש לזמן הזה ולהסיר את האמת תשובה ולניקוי וריפוי והתחדשות, זה כלי טיפולי אישי שכל אחד יכול לעשות לעצמו. ואין סוף פעמים... רק הדבר היחיד מאוד מאוד חשוב, לא לתת את המכתב הזה, המכתב הראשון. זאת אומרת, לכתוב אותו בידיעה שאת הולכת לזרוק אותו. את הולכת לשרוף אותו, את הולכת לקרוע אותו ולזרוק אותו בשירותים. למה? כי אם תחשבי איך תביא אותו לבעלך, את לא באמת תפני את הפסולת. את תהיי מאוד, עוד פעם, נחמדה ולפי...
כן, פוליטית. קורקט והכל ולא ואני רוצה אבל שתוציא את הפסולת שנמצאת לך שם עמוק עמוק והפסולת הזאת לא נשמעת כמו אישה בוגרת בת 46 נשמעת כמו ילדה בת 6 חצופה ילדה בת 6 שלא שומרת על הפה שלה ככה זה אמור להישמע תוציא את הפסולת אחרת זה יישאר בתוכך במקום שתכתבי על הדף 0 אתה כישלון אתה 0 אני שונאת אותך וזה תשרפי ופתאום תוכלי לראות איך את מעריכה את בעלך אז את תכתבי לו קצת קשה לי עם ההתנהגות שלך, ובפנים איזשהו קול ימשיך להגיד, אתה אפס, אתה כישלון ואני שונאת אותך, אחותי, לא כדאי לזרוק את זה. אז לכתוב על דעת זה שאף אחד בחיים לא יראה ולא יקרא גם לאחר מותך, ולכן את צורפת את זה, זורקת את זה, מורידה את זה במים.
[00:45:22] Speaker A: כן, אז אם כבר דיברת על שחרור של פסולת, אז קודם כל תודה רבה רבה. ואם דיברת על שחרור של פסולת, אני מזמינה אתכם בפרק הקודם, בסוף הפרק, יש לכם ממש דמיון. מודרך, שממש הוצאנו את הפסולת של השנה הקודמת, ניקנו את עצמנו, והכנסנו לעצמנו, ענות לשנה החדשה, אז אתן מוזמנות גם להאזין לו, זה ככה דמיון מודרך, פחות מעשר דקות, לתת לעצמכם להקשיב ולאפשר לעצמכם לשמוע באהבה. תודה רבה תמר שהיית איתנו.
[00:45:52] Speaker B: אין לי מוזמן, יש עוד כלי אחד. כן?
[00:45:54] Speaker A: טוב, אז אני לא אמנע מהם.
[00:45:56] Speaker B: אז אני רק אגיד, אני אגיד את זה בשתי דקות, בסדר? כי בעצם הריפוי, הניקוי, הוצאת הפסולת היא מאוד מאוד חשובה. אבל אז אנחנו צריכים לראות מה אנחנו רוצים להכניס, נכון? ברור. ומה שאנחנו רוצים להכניס, ופה זה גם אני, זה מאוד מאוד חזק לי מהמאבק על עמונה, שאנחנו גורשנו מעמונה, ואני הייתי ככה במטה מאבק, ודבררתי את היישוב, ויצאתי מה... מכל התקופה הזאת, כאילו יצאה תמר חדשה ומחוזקת במקום שבורה, וגם עכשיו מהשביעי לעשירי ומשמחת תורה, שגם ברוך השם זכיתי להיות במקום תורם ומחזק.
[00:46:33] Speaker A: זה דבר מאוד מאוד גדול, לצאת ממשבר חזקים. זה דבר מאוד מאוד עצום, ואני חושבת ששם, שזה בעצם ריפוי. כשאנחנו, שבהם עבר סבל, עבר קושי, עבר אתגר. והוא יצא ממנו חזק, הוא מסוגל להודות על האתגר הזה, הוא מסוגל לראות בו טוב, הוא מסוגל לאפשר לגוף שלו ולנפש שלו להשתקם, וזה בעצם כל מה שהנשמה שלנו מבקשת, בכל האתגרים, וזה מדהים, כאילו, מעורר השראה ממש.
[00:47:03] Speaker B: ופה אני רוצה להגיד מה התודעה שצריכה להיות בשביל שאנחנו נוכל לעבור, ולצערנו כנראה זה לא שמהיום הכל יהיה תותים, כי ככה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. כי כל הזמן יש עליות וירידות, יום ולילה, קיץ וחורף, כרגע עד הגאולה השלמה, זה מה שהולך להיות, ואנחנו נצטרך חוסן, ונרצה לצאת מחוזקים ממשברים, ולצאת יותר אנחנו ממשברים, וגאים מעצמנו, ושמחים, אז מה צריך להיות? אז במילה אחת, אני רק רוצה להגיד, שאני מאוד מאוד מאמינה בפרואקטיביות.
מה זה פרואקטיביות?
שבמקום שאני כל הזמן אגיב למה שקורה, אני מנהיגה, ומה זה אומר מנהיגה? אני ממוקדת בלמה, ואני ממוקדת בתפקיד. אדם שממוקד בתפקיד שלו, וברור לו שבכל התמודדות בחיים שלו, אם היא לאומית ואם היא פרטית, יש לו תפקיד, וברור שיש לו דרך לפעול, והוא עכשיו עסוק במה השליחות שלי, מה התפקיד שלי, במה אני יכול לעזור, למי אני יכול לעזור. הוא הרבה פחות ייפגע מהאירוע ואפילו תהיה לו, לא רק שלא יהיה לו פוסט טראומה, תהיה לו צמיחה פוסט טראומטית. כי הוא באירוע הזה היה במקום פנימי של יוזם, של מנהיג, של בוחר, בתוך הסיטואציה שנכפתה עליו. וזה האתגר שלנו בעיניי כל הזמן לראות איפה אנחנו לקראת שבת בר מצווה. ואמרתי לבת שלי בת ה-19, היא אמרה לי, אמא, לא בא לי לבוא.
בשבת בר מצווה בשבילי זה לשבת על כיסא כתר. אמרתי לה, ממוש, זה בידיים שלך, את יכולה לבוא ולשבת על כיסא כתר, ואולי באמת עדיף שלא תבוא אם זה יהיה שבת בר מצווה. אבל את יכולה לחשוב איזה הזדמנויות יש לך פה בשבת בר מצווה. לחזק את הקשר עם הבנות דודות שלך, לעזור ולתרום.
לא יודעת מה, בואי תחשבי איך בתוך הסיטואציה הזאת, את יוצאת גדולה מהחיים, את יש לך תפקיד, וברור שיש לך תפקיד. זה הנחת יסוד שלי, כל אדם שנמצא פה בעולם הזה יש לו תפקיד ושליחות שאף אחד אחר לא יכול למלא את זה, אף אחד אחרת הוא לא היה פה. אז אם יש לי תפקיד מיוחד ואף אחד לא יכול למלא את התפקיד שלי, נשאר לי רק להתעסק עם שאלה ממש טובה שמוציאה אותי מהריכוז העצמי ומאפשרת לי להסתכל על מי שמסביבי, תמר מה התפקיד שלך פה? במה את יכולה לעזור? במה את יכולה לתרום? מה עוד את יכולה לעשות?
[00:49:21] Speaker A: וכשאת משפיעה את לא מושפעת, את הופכת ממושפעת למשפיעה, זה כמו שאמרנו על הגוף הלאומי הזה, אם הוא יכניס לתוכנו זבל או שאנחנו נוציא מתוכנו אליו אור, וזה בעצם תהליך של גאולה, כשאני משפיעה אני יותר בעסוקה במה אני יכולה מאשר מה, ואז אני עסוקה בלהאשים אחרים ולהיות מה אחרים וכולם הפריעו לי וכולם עשו לי, לא, בואי את תהיי זו ש... ודבר ראשון זה הריפוי שלנו עם עצמנו שמתחבר ממש לכל מה שאמרנו כאן עד עכשיו.
[00:49:50] Speaker B: אז זה ממש ליצור לעצמי שנה טובה. ליצור לעצמי שנה טובה זה לשאול את עצמי איפה בשנה הזאת אני תורמת, ואיפה בשנה הזאת אני לוקחת את המושכות לידיים, ואיפה בשנה הזאת אני בוחרת, ואיפה בשנה הזאת אני עוזרת, ובמקום, הרב סולובייצ'י קורא לזה, לעבור מ...
מגורל לייעוד, מגזירת גורל, לא, שכחתי את המילה הראשונה, אבל מתודעה, לא בדיוק ככה, לעבור מתודעה של גורל, של זה מה שקורה, ומה נעשה, ומשהו קורבני ומסכני, לייעוד, יש לי פה ייעוד, ומי שנמצא עם העיניים פקוחות, ואם אנחנו לא יודעים את הייעוד, אז רק נבקש מהקדוש ברוך הוא, פתחו לי פתח כקופו של מחט, ריבונו של עולם, תפתח לי את העיניים, תפתח לי את האוזניים, שאני אראה מה... ייעוד שלי ומה אתה רוצה ממני מה אתה רוצה ממני ומה העולם רוצה ממני בתקופה הזאתי כמו שמרדכי אומר לאסתר המלכה זוכרת את המשפט הזה שלו מה שאלתך לא זה שאומר לה כי אם העת הזאת הגעת למלכות כן לעת הזאת הגעת למלכות כל אחת מאיתנו אסתר המלכה אנחנו לא סתם נמצאות בדור הזה אנחנו לא סתם נמצאות בתקופה הזאתי יש לנו יכולת להשפיע על הכל, על הכל, זה קשור לתודעה, למחשבות, לדיבור.
[00:51:07] Speaker A: וזה לא חייב להיות גם בדברים ענקיים.
[00:51:08] Speaker B: ממש לא.
[00:51:09] Speaker A: בבית שלך, בסביבה שלך, באנרגיה שלך, בדברים הקטנים, אין לך מושג כמה אתה, עצם זה שאתה מתחיל לחשוב חיובי, ואת מחייכת סתם לאנשים ברחוב, את לא יודעת לאיזה דברים זה יכול לעשות טוב. זה יכול להתחיל בדברים הקטנים, וכשאנחנו מחוברות ל... עצמנו בקטן, זה מאפשר לגדול ועוד לגדול וכל מה שתעשה לעצמך תמיד תחשבי לאיזה עוד אנשים, עד שאת רצה עם הבושה הזאת מלא אנשים הולכים להרוויח כי אם אני לא אעשה את זה לעצמי אז...
[00:51:43] Speaker B: זה ממש לעשות בתודעה של בשם כל ישראל גם עכשיו שאני מתפללת שמונה עשרה אני מתחילה את ברכת רופא חולים אני חושבת על כל הפ... פצועים, אני חושבת על החטופים שפצועים, שאני מדברת, שאני מתפללת את כל הברכות, וקבץ נפוצותינו, אני רואה אותם מגיעים מעזה, עכשיו אני, כל אחת מאיתנו היא שליחת ציבור בתפילה שלה ובכל פעולה שלה, ואם אנחנו יודעות שאנחנו שליחות ציבור, ובגלל שכולנו רקמה אנושית אחת, כולנו גוף אחד, כל אחת שעושה משהו זה משפיע על כולם, אני ממש יכולה לעשות בשם כל ישראל ולהתגבר, כי הכוח שלי זה לא... עצמי זה בשם כל ישראל וכל פעולה שלי משפיעה על הכל.
[00:52:24] Speaker A: מדהים, תדאגו לעשות את זה מכלי מלא, מכלי של גוף חזק כדי שתוכלו להשפיע באמת, איזה מרגש, כמה כלים, אז קודם כל נאחל לכם שנה טובה, מתוקה, מבורכת, משפיעה, מלאה בכוח, פיזי ורגשי, אם אהבתם את הפרק הזה. תשתפו אותו לחברות שלכם, כל כך הרבה כלים נפלאים, כל כך הרבה, אני התחזקתי, אני נכנסת לשנה הזאת באנרגיה אחרת, בסייעתא דשמיא, אז תשתפו את פודקאסט רגשות אגב, לעוד הרבה נשים, אתן מוזמנות לבוא לעקוב, אחרי תמר, אחריי, למי שעדיין לא מכירה, באהבה ענקית ענקית, שנה מבורכת.
